רבינו גרשום על מנחות ע״ב

1 ר' מאיר סבר לה כר' עקיבא בחדא במנמר לקליות ופליג עליה בחדא במנמר לאוצר. מנמר היינו כעין מנומר שאין קוצר ביחד אלא מקומות מקומות:

2 קוצרין מפני הנטיעות. תבואה שגדלה בין נטיעות חדש של אילן קודם לעומר מפני שמכחישין הנטיעות והיינו דומה דקוצר בית השלחין:

3 ומפני בית האבל. אם אין להם מקום לישב לאנשים הבאים לבית האבל אלא בשדה קוצר אותה דהיינו לדבר מצוה וכן מפני בית המדרש:

4 כריכות. עומרין קשורין:

5 צבתין. מקובצין בלא קשירה:

6 לא טרחינן. לעשות כדרכו לפני העומר משום שינוי:

7 מה ת"ל שתי פעמים תקריב:

8 להביא מן הקמה. דכתיב מהחל חרמש בקמה:

9 תקריב כל שהוא. או קמה או עומרין:

10 תקריב מ"מ שיכול למוצאו. בין ממקום רחוק דהוי יבש עד דאתי לעזרה. בין ממקום קרוב דהוי לח:

11 מה דיום בלילה לא דכל היום כשר לקצר להבאת העומר כדאמרי' הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום בלילה לא דכתיב ביום צוותו:

12 אם יש אחרת. שנקצר בלילה שיכול להביא ממנה העומר יביא:

13 שכל עומר שנקצר שלא כמצותו פסול. כלו' מוטב שיביא בטומאה משיקצור אחר ביום:

14 ור' מכשיר אפי' ביום:

15 כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש כגון הרכבתו והבאתו חוץ לתחום:

16 אבל מלאכה שאי אפשר כגון שחיטה והדחת קרביו דוחה שבת:

17 וסבר לה ר' אלעזר כר' ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה. בזמנה:

18 מה חריש רשות. דלא מצינו חרישה של מצוה:

19 אף בקציר דרשות תשבות יצא קצירת העומר שהיא מצוה ודוחה שבת:

20 ור' אמאי מכשיר דמשמע דלא דחי שבת הא תלמיד דר' שמעון הוא דסבר לה כר' כר' ישמעאל וכר' עקיב' דדחי שבת ואי שלא כמצוותו כשר היכי דחי שבת:

21 ומנא לן דהיה תלמיד'. דתניא א"ר וכו':

22 אלונטית שמלה:

23 מחצר לגג ומגג לקרפף דרך גגות כדאמר כל גגות העיר רשות אחת הן לכלים ששבתו בחצר:

24 וודאי תלמידיה הוה וסבר לה דדחי שבת ואמאי מכשיר:

25 סבר לה כאידך דר' שמעון רביה:

26 ולא היה ממתין להן עד שתחשך. שלא ידחו שבת אלא מקטירן בשבת הכא נמי אע"ג דשלא כמצותו כשר ביום כיון דמצותו בלילה אמרינן חביבה מצוה בשעתה ודחיא שבת:

27 ור' אלעזר בר' שמעון לא שמיעא ליה הא אידך דאבוה ולימא נמי שלא כמצוותו כשר ודוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה:

28 אמר לך ר' אלעזר מהתם ליכא למילף דדחי שבת. דהאי דהוה מקטיר להו בשבת לאו משום דחביבה מצוה אלא שהרי דחתה שחיטת תמיד השבת וכיון דשחיטה דחיא דחיא נמי הקטרה. הכא מי דחיא קצירה שבת כיון דאפשר לה מע"ש אלא משום הכי קא אמינא שלא כמצותו פסול ודחיא שבת דסבירא לי כר' עקיבא. אלא ר' דמכשר שלא כמצותו משום דסבירא ליה דקצירת עומר לא דחיא שבת:

29 ואי' דאמר ור' אלעזר לא שמיעא ליה הא אלא שמיעא ליה ואמ' שאני התם לא משום דחביבה מצוה דחי שבת שהרי שחיטה דחיא שבת הכא נמי לגבי האי עומר היכא פשיט ר' שמעון דנקצר שלא כמצוותו פסול דלמא כשר ודקאמרת אמאי דחי שבת שהרי שחיטת כבש העומר דחיא שבת:

30 ואית דמפרשי אלא שמיעא ליה וקיבלה דאמר אי אמרי' התם דמשום חביבה מצוה דחי שבת שהרי דחתה שחיטה אלא לגבי עומר כיון דליכא למימר הכי משום חביבה מצוה בלבד לא דחי שבת אלא משום דנקצר שלא כמצותו פסול הכא נמי לר' נמי היכי מצי למימר משום חביבה מצוה דחיא קצירת העומר שבת כי היכי דלגבי הקטר חלבים הא איכא למימר שאני התם שהרי דחתה שבת אבל גבי עומר דליכא למימר הכי מסתברא משום דנקצר שלא כמצותו פסול דחי שבת. אלא קסבר ר' קצירת העומר לא דחי שבת:

31 לא תימא קדוש ואינו קדוש דלעולם באפיה מוקדש אלא הוקבעו דאי שחטן לשמן וזרק לשמן הוקבעו דאי אבד הלחם אבדו כבשים ואי אבדו כבשים אבד הלחם אבל שחטן לשמן וזרק שלא לשמן לא הוקבעו:

32 הדרן עלך רבי ישמעאל

33 מנחת הסולת שקמצה כשהיא עיסה. באה חיטין לא קא מיבעיא לן דכתיב בה סלת דכתיב והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה:

34 באה שעורים כגון מנחת העומר ומנחת קנאות:

35 אמר קרא וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה:

36 בלולה של שעורין היינו עומר: